פסק-דין בתיק ת"א 16363-11-10

רקע

התובע הינו הבעלים של דירת מגורים ברח' קדושי השואה 26 בתל אביב (להלו: "הדירה").

התובע רכש הדירה מקבלן, ועובר לסיום הבניה במהלך חודש ינואר 2005, החל בעבודות שיפוץ ובניה בדירה.

לטענת התובע, עבודות השיפוץ נסתיימו בינואר 2009, כאשר במהלך כל אותה תקופה לא הייתה הדירה ברת שימוש.

חרף האמור, טוען התובע כי חויב בתשלום ארנונה בגין מרבית התקופה, כאשר בפועל, היה על הנתבעת לפטור אותו מתשלום זה.

מכאן, וכפי שיפורט להלן, קמה תביעתו.

טענות התביעה

התובע טוען כי מייד עם קבלת החזקה בדירה מהקבלן, עם סיום הבניה במהלך חודש ינואר 2005, החל בביצוע שיפוצים שבמסגרתם נהרסו קירות בדירה, פורק הריצוף ובוצעו עבודות בניה שלא אפשרו מגורים ושימוש בדירה (ראו סעיפים 3 - 4 לתצהיר התובע).

במהלך ביצוע השיפוצים, טוען התובע, ביצעה הנתבעת צו הריסה בדירה (להלן: "צו ההריסה"), בטענה שהשיפוצים בדירה, או חלקם, מתבצעים ללא היתר בניה (ראו סעיף 5 לתצהיר התובע).

התובע גורס כי במהלך ביצוע צו ההריסה, יכלו עובדי הנתבעת להתרשם באופן ברור כי הדירה אינה ראויה לשימוש (ראו סעיף 6 לתצהיר התובע).

התובע צירף לתצהירו, כנספח 1, תמונות של הדירה במהלך השיפוצים, אשר צולמו על ידי עובדי העירייה, ואשר לטענתו מעידות על מצבה, ועל כך שלא ניתן היה לעשות בה שימוש באותה העת.

לטענתו של התובע, לאור העולה מהתמונות, ברור שלא היה צורך בהודעה מטעמו שהנכס אינו ראוי לשימוש, שכן העירייה ידעה זאת (ראו סעיף 8 לתצהיר התובע).

ביצוע צו ההריסה, והוצאת צו להפסקת עבודה, מנעו מהתובע, לטענתו, להמשיך בעבודות השיפוץ, ולהכשיר הדירה למגורים, עד לקבלת היתר בניה שהתקבל רק לקראת סוף שנת 2006 (ראו סעיף 9 לתצהיר התובע).

התובע טוען כי עקב הפסקת עבודות השיפוץ, ועקב רשלנות הקבלן, הוצפה הדירה במי גשמים (ראו סעיף 10 לתצהיר התובע).

עקב כל האמור, טוען התובע, לא הייתה הדירה ראויה לשימוש ולא נעשה בה שימוש, ממועד קבלת החזקה - ינואר 2005, ועד ליום 15.1.09 (ראו סעיף 11 לתצהיר התובע).

התובע מצרף אישור על מתן פטור בגין נכס ריק אשר קיבל עבור התקופה שמיום 1.1.07 ועד ליום 30.6.07, כנספח 2 לתצהירו.

התובע מציין כי פנה שוב לעירייה, וקיבל פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, בגין התקופה שבין יום 1.5.08 ועד ליום 31.10.08, לאחר שהדירה נבדקה על ידי עובדי הנתבעת אשר מצאו כי אינה ראויה לשימוש (ראו סעיף 13 לתצהיר התובע).

לטענת התובע, מכיון שהעירייה סירבה לפטור אותו מתשלום ארנונה בגין כל התקופה בה לא הייתה הדירה בשימוש, הוא הגיש ערר, אולם ועדת הערר קבעה כי אינה יכולה לדון בערר, מאחר ומדובר בשנים הקודמות לשנה בה הוגש הערר, ומכיוון שלא צורפו להודעת הערר אסמכתאות לכך שהדירה לא הייתה ראויה לשימוש, ולא נעשה בה שימוש בפועל (ראו סעיף 14 לתצהיר התובע).

התובע מצרף כנספח 4 לתצהירו, העתק פניותיו לנתבעת, בהן לטענתו הודיע לה כי הדירה לא הייתה בשימוש בכל התקופה נשוא התביעה.